הסטטיסטיקה מצביעה על כך ש- 50% מהילדים זקוקים לטיפול אורתודונטי. הסיבות העיקריות שבגינן מגיעים מטופלים למרפאות האורתודונטיות הן בעיות שביניים ו/או בלסתות: שיניים בולטות, עקומות, צפופות או עם רווחים ביניהן. מצבים נוספים הדורשים טיפול הם חוסר מולד של שיניים קבועות; שיניים כלואות שלא בקעו (לא כולל שיני בינה); לסת עליונה בולטת; לסת תחתונה קטנה; או לחלופין לסת תחתונה בולטת בהשוואה ללסת עליונה.

מטרת הטיפול בלסתות היא ליצור התאמה בין גודל הלסתות ומיקומן זו ביחס לזו ולפנים. פעמים רבות התאמה נכונה בין הלסתות היא תנאי לתיקון מוצלח של עמדות השיניים. לדוגמה, כאשר הלסת העליונה בולטת ביחס ללסת התחתונה. דוגמאות נוספות הקשורות לליקויים בעמדות הלסתות, שישפיעו במישרין על עמדות השיניים, הן לסת תחתונה בולטת ביחס ללסת העליונה או לסת אחת רחבה או צרה ביחס ללסת הנגדית. הטיפול בלסתות מתבצע בתקופת הגדילה (אצל ילדים) או לאחר סיום הגדילה (אצל מבוגרים).

שלבי הטיפול האורתודונטי

  • אבחנה – השלב הראשון בטיפול הוא האבחנה של ליקויי הסגר והסיבות האפשריות שגרמו להם. האבחנה חיונית לקביעת דרך הטיפול, וזיהוי הגורמים לבעיה חשוב כדי להבטיח את יציבות השיניים לטווח הארוך. המידע הנחוץ לקביעת האבחנה מבוסס על בדיקה קלינית של השיניים בכל לסת ובדיקת יחס השיניים שבין שתי הלסתות, בדיקת הפנים תוך שימת דגש על הלסתות ועל הפרופיל, וכן בדיקה של תפקודי הנשימה, הדיבור והבליעה. בהמשך עורכים סדרה של צילומי רנטגן (שיניים ופנים), וצילומי פנים ושיניים ומכינים תבניות גבס של השיניים. המידע המופק מנתונים אלה חיוני בקביעת האבחנה.
  • הטיפול האורתודונטי עצמו – מטרת הטיפול היא לתקן עמדות לקויות של השיניים בלסתות. שינוי זה מושג בעזרת מכשור שבאמצעותו מופעל כוח על השיניים. הסמכים העשויים ממתכת או חרסינה מודבקים בעזרת דבק מיוחד לפני השטח החיצוניים של השיניים והם כוללים מסילות "מתוחכמות" שבתוכן מונח החוט האורתודונטי. החוט בנוי ממתכות שונות (גמישות או קשיחות) בצורות או בגדלים שונים, והכנסתו לתוך המסילות גורמת התפתחות של כוח שמועבר ישירות לשיניים. עוצמתו של הכוח, כיוונו והיכולת של האורתודונט לשלוט עליו מהווים את הבסיס המכני של הטיפול האורתודונטי.