עקירה כירורגית

יש 4 סיבות לטיפול עקירה כירורגית:

הרס השן – במצבים מסוימים ההזנחה כה חמורה שהריקבון והנזק אינם מאפשרים טיפול אחר וכל שנותר הוא לעקור את השן. מחלת חניכיים חריפה היא אחת הסיבות לניתוק השיניים מהעצם (עקב ספיגת העצם), והתוצאה היא שיניים שניתקות ממקום מושבן ואין ברירה אלא לעקור אותן.

שיניים שצמחו באופן עקום – רופא השיניים עשוי להמליץ על עקירת שיניים על מנת למנוע סיבוכים כתוצאה משיניים שלא מתפקדות כראוי וממנשך בעייתי שעלולים להשפיע בסופו של דבר באופן שלילי על בריאות הפה.

טיפול אורתודונטי – טיפול אורתודונטי, כגון התקנת פלטות ליישור שיניים, עשוי לדרוש עקירת שיניים כדי לפנות מקום לשיניים בפה.
שיניים נוספות – המכונות גם שיניים עודפות. הכוונה היא לשיניים שחוסמות שיניים אחרות ומונעות מהן מלצמוח כראוי.

טיפולים רפואיים –טיפולים רפואיים כמו הקרנות, כימותרפיה והשתלת איברים, מחלישים את המערכת החיסונית ומגבירים את הסיכון לזיהומי שיניים. לכן, על מנת למנוע זיהומים וסיבוכים, לעתים יש לעקור את השיניים הבעייתיות באופן יזום.

עקירות נפוצות

עקירת שן בינה היא אחת העקירות הכירורגיות הנפוצות. שיני בינה כלואות או כלואות חלקית, כלומר שן שאין לה מקום בפה כדי להתפתח מיועדות בד"כ לעקירה אם הן מתחילות לגרום לבעיות. הבעיות הקשורות בשיניים כלואות כוללות זיהומים, ריקבון שיניים סמוכות, הפרעות לעיסה ומחלות חניכיים.
עקירות נפוצות אחרות הן עקירה של שיניים קבועות שלא פרצו על מנת לפנות מקום לטיפול אורתודונטי.

יש שני סוגים של עקירות שיניים:

עקירה פשוטה – עקירות אלה מבוצעות בשיניים שצמחו ושאפשר לראותן בתוך הפה. רופא השיניים בדרך כלל עוקר את השן בקליניקה שלו ללא כל בעיה. רוב עקירות אלה נעשות בהרדמה מקומית, עם או בלי תרופות נוגדות חרדה או תרופות הרגעה, תלוי במצבו של המטופל.

במהלך עקירה פשוטה, רופא השיניים יתפוס את השן הנעקרת בצבת מיוחדת, הנקראת מלקחי חילוץ, ויעביר אותה קדימה ואחורה על מנת לשחררה לפני עקירתה.

עקירה כירורגית ומורכבת – עקירה כירורגית מתבצעת בשיניים שלא קל לראות אותן או להגיע אליהן; שיניים שנשברו בקו החניכיים או שיניים שלא צמחו באופן מלא. עקירה כירורגית מהסוג מתבצעת על ידי רופא השיניים או רופא שיניים מנתח מומחה.

עקירה כירורגית דורשת מן הסתם הליך כירורגי, כגון הסרת עצם, הסרה ו/או הרמה וקיפול לאחור של כל או חלק מרקמת החניכיים, על מנת לחשוף או לפצל את השן. עקירה כירורגית יכולה להתבצע תוך כדי הרדמה מקומית. חולים עם מצבים רפואיים מיוחדים וילדים צעירים עשויים לקבל הרדמה כללית או סדציה.

הליך עקירה כירורגית מורכב יותר בדרך כלל. רופא השיניים מרדים את המקום כדי לאלחש את השן, ובאמצעות מכשיר הנקרא מניף הוא מפעיל לחץ ועוקר את השן.

ישנם מקרים שדורשים מאמץ כירורגי רב יותר. לדוגמה, רקמת חניכיים ו/או עצם שמכסים או מקיפים את השן באופן שמקשה על הרופא את הגישה לשן. במצב זה לאחר העקירה יאלץ רופא השיניים לחתוך, להרים ולכסות חזרה את הרקמה. לפעמים השן מעוגנת כה חזק עד שהרופא נאלץ לחתוך את השן לחתיכות ולהסיר כל חלק בנפרד. עקירות כירורגיות מלוות לעתים בהוספת עצם ובתפירה של אזור הניתוח לאחר סיום ההליך.

10 הוראות לאחר עקירה כירורגית

• יש להימנע משטיפת פה במשך כל יום העקירה, כדי למנוע דימום יתר.
• יש להימנע משתייה ומאכילה כשעתיים לאחר העקירה.
• יש להימנע ממזונות חמים. מומלץ לאכול מזון קר ורך.
• כדאי להניח שקית קרח על אזור העקירה במשך כשעה מהניתוח. ובמקרה של דימום אפשר ללחוץ על המקום במשך כעשרים דקות באמצעות שקית תה או גזה.
• את מקום העקירה אין לצחצח עד שהכאבים יחלפו.
• מומלץ לשטוף את הפה במי מלח פושרים כ-24 שעות לאחר העקירה כ-5 פעמים ביום.
• ביומיים הראשונים לאחר העקירה, יש להימנע מפעילות גופנית.
• לאחר ביצוע עקירת שן כירורגית יש להימנע מעישון ומשתיית משקאות משכרים.
• אם יש סיבוכים ולא חלה הטבה כיומיים לאחר העקירה, יש לפנות למרפאת השיניים.
• במקרה שבוצעו תפרים יש לחזור לרופא כשבוע לאחר העקירה.

עקירה כירורגית – שאלות ותשובות נפוצות

למידע נוסף על עקירה כירורגית וקביעת תור – צרו עמנו קשר >>