שיני הבינה, שנקראות גם הטוחנת השלישית, הן מיוחדות ושונות משאר השיניים שלנו. ראשית, הן האחרונות לצמוח ושנית, הן ממוקמות בקצה הלסת, בצדן האחורי של החניכיים. מפאת מיקומן האנטומי, לשיני הבינה יש גם בעיות ייחודיות להן, כאשר אחת השכיחות ביותר היא שיני בינה כלואות, או במילים אחרות – שן בינה מכוסה בחניכיים.
מהי שן כלואה?
שן כלואה היא שן שאיננה מצליחה לבקוע מבעד לחניכיים, באופן מלא או חלקי, בעת הצמיחה שלה. הסיבות לתופעה זו הן מגוונות ובחלקן נעוצות בשינויים התזונתיים שעבר המין האנושי מאז ימי המהפכה התעשייתית. מכל מקום, שן בינה שאין לה מספיק מקום בלסת, או שצומחת על צידה או שממוקמת בצורה לא נכונה בלסת, לא תצליח לחדור מבעד לרקמת החניכיים ותוגדר ככלואה.
איך מזהים שן כלואה?
במקרים רבים, מי שיש בפיו שן בינה כלואה עשוי שלא להרגיש בכך כלל, אך במקרים שבהם מנסה השן לבקוע את דרכה החוצה ללא הצלחה, היא עלולה לגרום לנפיחות בחניכיים ובעקבות זאת, גם לכאבים. נוסף על כך, עם הזמן, שן שצמחה רק באופן חלקי עלולה לצבור שאריות מזון ופסולת כי מיקומה ומצבה אינם מאפשרים גישה לשם ניקוי יומיומי. במצב כזה, ייגרם זיהום שנקרא פריקורוניטיס ובעקבותיו יתפתחו דלקת בשן בינה, נפיחות בחניכיים וכאבים.
אם לא תטופל, שן הבינה הכלואה עלולה לגרום לריקבון, לדחיקת הטוחנות השכנות, לציסטות ולגידולים שפירים ובסופו של תהליך, להרס העצם, אך אל דאגה – זוהי תופעה מאוד נדירה.
בין התסמינים שעשויים להצביע על שן בינה כלואה
- נפיחות בחניכיים בחלקו האחורי של הפה
- ריח לא נעים בפה
- תחושת כאב בעת הפתיחה של הפה
- קושי בפתיחת הלסת
- כאב זמני באזור, שבא וחולף
אחת הדרכים היחידות למנוע בעיות בשן כלואה, כולל דלקת בשן בינה היא הקפדה על היגיינת פה – ניקוי יומיומי על ידי צחצוח שיניים נכון ושימוש באביזרי ניקוי שיניים ייעודיים. אך יש לקחת בחשבון שלעיתים, גם המאמצים הראויים ביותר לשבח לא יוכלו למנוע זיהום בגלל הגישה הבעייתית לאזור.
הטיפול
ראשית, על מנת לקבוע באופן ודאי אם אכן מדובר בשן כלואה, יבצע רופא השיניים צילום רנטגן אשר יצביע על מצבה של שן הבינה. כאשר יתברר כי שן הבינה אכן כלואה, במלואה או באופן חלקי, והיא גורמת לבעיות שצוינו קודם לכן, במרבית המקרים ימליץ הרופא על עקירה או על קטימת השן. שן בינה כלואה שאיננה גורמת לכאב ואיננה משפיעה לרעה על השיניים הסמוכות לה, לא תדרוש טיפול אלא מעקב שגרתי.
בגלל המיקום הייחודי של שיני הבינה, העקירה של שן בינה עליונה היא שונה מהעקירה של שן בינה תחתונה.
שיני הבינה העליונות ממוקמות בסמוך לסינוס המקסילרי, אשר אחראי על ניקוז האף.
פוטנציאל הפגיעה בסינוס הוא הסיכון המשמעותי ביותר שמתלווה לעקירת שן בינה עליונה. לכן, מומלץ לבצע את הטיפול אצל רופא מומחה ומיומן בטיפול בשיני בינה. במהלך העקירה, מתבצע חיתוך בחניכיים כדי לחשוף את השן הכלואה ולאחר מכן יורמו החניכיים כדי לחשוף את עצם הלסת. בשלב הבא תפונה העצם בעזרת מקדח או מכשיר אולטראסוני מיוחד שקרוי פיאזוסרג'רי, והשן תיחשף. רק בשלב זה תחל העקירה עצמה כאשר, על פי זווית ועומק השן, יוחלט אם לעקור את השן בחלקים או בבת אחת.
שיני הבינה התחתונות, לעומת זאת, ממוקמות בסמיכות לעצב המנדיבולרי, אשר מעביר את התחושה לשפה התחתונה, ולעצב הלינגואלי, אשר מעביר את התחושה ללשון. לכן, קיים סיכון לפגיעה עצבית בעת עקירה של שן בינה תחתונה. כאשר יוחלט על עקירה של השן הכלואה התחתונה, יעריך הרופא את מידת המורכבות של ההליך באמצעות צילומי רטנגן ו-CT, שיבהירו אם ניתן לבצע עקירה בהליך פשוט או אם נדרשת התערבות של מומחה.
לחילופין, אם תתברר קרבה רבה מדי בין שורשי שן הבינה והעצבים הסמוכים לה, על מנת למנוע פגיעה בעצב ימליץ הרופא על קיטום. בהליך זה, שנקרא קורונקטומי, נעקר רק חלקה החיצוני והעליון של השן וחלקה הפנימי, הקרוב לעצב, נותר במקומו. עם זאת, הליך זה מתאים רק למצבים קליניים מאוד מסוימים, שמספרם מוגבל.
לפרטים וקביעת תור במרפאת המומחים של פרופ' מיזיריצקי צרו קשר באתר או התקשרו לטלפון 03-6449139 ונשמח לעמוד לרשותכם.
