השתלת עצם בטיפולי שיניים מורכבים

פרוצדורת השתלת עצם

על מנת לאפשר שיקום על גבי שתלים יש צורך בשחזור רכסים או במילים אחרות, השתלת עצם. זאת ניתן לעשות במספר דרכים:

  • שימוש בממברנות – הממברנה היא יריעה קטנה מחומר קולגני נספג או מחומר בלתי נספג שיש להוציאו בתום הטיפול. הממברנה נועדה לשמש כמחסום מכני בין תאי הרקמה הרכה לבין האזור שיש בו חוסר עצם. חסימה זו מאפשרת לתאים יוצרי עצם למלא את האזור החסר.
  • שתל עצם חלקיקי – שתל עצם הבנוי מחלקיקים היכולים להגיע מכמה מקורות: מהמטופל עצמו, מאדם אחר מחיה או ממקור סינתטי.
  • שתל יחידה (בלוק) – שתל הבנוי מיחידת עצם אחת הנלקחת מאזור אחר בגוף המטופל, בדרך כלל מהסנטר, או בלוק סינתטי או מאדם אחר ומקובעת על ידי ברגים באזור החסר.

שתל הנלקח מהמטופל עצמו נקרא גם שתל אוטוגני ויתרונו הגדול הוא בזהות הגנטית ובאפשרות הקליטה המשופרת. חסרונו הוא בצורך של המטפל לבצע ניתוח נוסף באזור הפה.
השתלים מהמקורות האחרים עוברים טיפול למניעת דחייה והשימוש בהם נפוץ יותר בימינו. כמובן שעם הזמן שתלים אלה נספגים ומוחלפים על ידי העצם החדשה שבונה הגוף.
לצורך ביצוע השתלת עצם באזור עקירה, יש לנקות היטב את מכתשית השן ולסלק גורמים מזהמים. החומר המושתל מוכנס לתוך האיזור החסר ולאחר מכן יש להגיע לסגירה מלאה של החניכיים מעל האיזור. את תוצאות ההשתלה ניתן לבדוק לאחר חצי שנה עד תשעה חודשים ובמקרה של קליטה מלאה ניתן לבצע התקנה של שתלים דנטליים.
את הצורך בהשתלת עצם יכול לקבוע מומחה לשיקום הפה אשר יבנה תוכנית מקיפה להבראת עצם הלסת והחניכיים והכנתם לביצוע השתלה.