מבנה הפה והלסתות

מהי תסמונת הפה היבש?

התסמונת נגרמת עקב הפחתה משמעותית בהפרשת הרוק. גורמים שונים כמו ההזדקנות הטבעית, מחלות כרוניות מסוימות, בעיות בבלוטות הרוק ומספר רב של תרופות הנלקחות באופן קבוע עלולים לגרום לתסמונת הפה היבש (קסרוסטומיה). התסמונת מתבטאת בתחושה של צריבה תמידית בפה, קושי בדיבור ובבליעה, ופה יבש שגורם לעששת, שכן כמות הרוק אינה מספיקה כדי לנטרל את החומצות המיוצרות על-ידי החיידקים.
הפחתה בכמות הרוק עלולה לפגוע גם בחניכיים, שנעשות מגורות, כואבות ופגיעות יותר למחלות חניכיים. תסמונת הפה היבש מסייעת להיווצרות ריח רע בפה ולקושי בהרכבת תותבות, שכן הרוק נדרש על מנת להצמיד את התותבות אל רקמות הפה. ישנן מאות תרופות ידועות, אשר גורמות לפה יבש כתופעת לוואי.

אצל נשים בתקופת גיל המעבר (מנופאוזה) חלה ירידה בכמות הרוק המופרשת מהבלוטות, דבר אשר עלול גורם לכל אותן הבעיות.

האם זוהי גזירה משמיים? לא ולא. ניתן לטפל בבעיה באמצעים שונים. כאשר מדובר בתרופות הגורמות לתופעה, על הרופא המטפל לנסות ולמצוא עבור המתרפא תרופות חליפיות. קיים גם רוק מלאכותי, שמקל על תופעת הפה היבש. על הסובלים מהבעיה יש להגביר את התדירות של שתיית הנוזלים, ולהיות עירניים יותר בשמירה על מצב שיניהם והחניכיים שלהם. בנוסף לבדיקות תקופתיות אצל רופא השיניים, מומלץ להשתמש באופן יומיומי במי פה המכילים פלואור.

מהן בלוטות הרוק?

בלוטות הרוק מייצרות את הרוק, שלו תפקידים רבים בפה. הרוק הוא זה שמרטיב את המזון ובכך מקל על לעיסתו ובליעתו, הוא מסייע בשטיפה של שאריות המזון מהשיניים והחניכיים, מקשה על היצמדות החיידקים אל השיניים ואף מכיל חומרים שונים, המסייעים בנטרול החומצה המופרשת על-ידי החיידקים. בנוסף, הרוק מכיל סידן ופלואור אשר נספגים בזגוגית השן ויכולים למנוע נזקים ראשוניים לשלמות השן ולעיתים אף לתקנם. הרוק עוזר בעיכול המזון באמצעות האנזימים הפעילים שבו. הרוק מהווה גם חלק מהמערכת החיסונית שלנו, כיוון שהוא מכיל נוגדנים אשר מסייעים בקטילה של חיידקים וגופים זרים שחודרים לגוף דרך חלל הפה.

כמות הרוק ואיכותו מבחינת תכולת החומרים משתנה במשך שעות היום. במהלך הלילה בשעת השינה כמות הרוק יורדת משמעותית ביחס לכמותו בזמן ערות. זאת הסיבה לכך שבשעת שינה לא מתבצעת שטיפה של השיניים וניטרול החומצה, ולכן צריך לצחצח שיניים לפני השינה.

בלוטות הרוק מצויות במספר אזורים בחלל הפה: בלוטת מצד האוזן (בלוטת הפרוטיד) היא בלוטת הרוק הגדולה ביותר. צמד בלוטות זה נמצא מתחת לאוזניים בצדן הקדמי. כשני שלישים מכמות הרוק שמיוצרת בגוף, מופרשת מבלוטות אלה. הרוק עובר אל הפה באמצעות צמד צינוריות אשר מחברות את הבלוטות אל חלל הפה.
בלוטה נוספת היא בלוטת תת-הלסת התחתונה (סבמנדיבולר). אלה הן זוג בלוטות שנמצאות בצד הפנימי של זווית הלסת התחתונה. הרוק שמייצרות בלוטות אלה מגיע אל חלל הפה באמצעות זוג צינוריות שפיתחן בקדמת רצפת הפה, מתחת ללשון.
בלוטת הרוק השלישית הינה בלוטת תת-הלשון (סבלינגואל). מדובר בזוג בלוטות הממוקמות בצדי הלשון ולהן קבוצת צינוריות הפרשה.

לעיתים עלולה להיגרם חסימה בצינורית הפרשת הרוק בגלל זיהום חיידקי בפתח הצינורית, או עקב אבן הנוצרת בתוך בלוטת הרוק, אשר נודדת לתוך הצינורית וסותמת אותה. החסימה גורמת לכאבים במיוחד בזמן האכילה, עקב התנפחות הבלוטה. כאשר החסימה נגרמת על-ידי זיהום חיידקי, ניתן לטפל בבעיה באמצעות אנטיביוטיקה. כאשר מדובר באבן, ניתן לטפל בבעיה באמצעות טכניקות חדישות שאינן כירורגיות, או בלית ברירה ניתן להוציא את האבן גם באופן כירורגי.

מהי הלשון?

הלשון הינה שריר חזק המחובר בבסיסו לרצפת הפה. הלשון היא איבר הטעם המרכזי, והיא משמעותית ביותר בדיבור, בלעיסה ובבליעה. הבליטות הקטנות אשר מכסות את שטח הפנים העליון של הלשון מכונות פטמות (פפילות), אשר אחראיות על חוש הטעם. כל קבוצת פטמות אחראית על תחושה של טעם אחר. זוהי הסיבה לכך שטעמים שונים מורגשים באזורים שונים של הלשון. המלוח בקצה הלשון, המר בסופה של הלשון וכד'.

הלסת התחתונה

הלסת התחתונה, אשר נקראת גם מנדיבולה, הינה עצם דמוית פרסה, אשר קשורה לגולגולת באמצעות מפרק הלסת, דבר המאפשר ללסת זו לנוע, וזאת לעומת הלסת העליונה, שהינה קבועה בגולגולת. בתוך הלסת התחתונה עובר עצב – העצב המנדיבולרי – אשר מעצבב את השיניים התחתונות.
ללסת התחתונה חשיבות רבה, שכן היא מהווה בסיס לשיניים התחתונות, וקובעת, יחד עם השיניים, את גובה השליש התחתון של הפנים.
מפרק הלסת, אותו חלק הקושר את הלסת התחתונה עם הגולגולת, בנוי בצורת מכתש ועלי, כאשר הם מופרדים ביניהם על-ידי סחוס. בפתיחת פה גדולה מדי (עקב פיהוק קטלני, צעקה גדולה, עייפות שרירי לעיסה אחרי לעיסה רבה, או אפילו טיפול ממושך בפה פתוח אצל רופא השיניים), עלולה הלסת לגלוש אל מחוץ לעלי של המפרק ו"להיתפס" – מה שיקשה על סגירת הפה. במקרה כזה על המתרפא להגיע באופן מיידי לרופא השיניים או אפילו לאורתופד. אין מה להיבהל. הרופא, באמצעות פעולה ידנית פשוטה, יחזיר את הלסת הסוררת למקומה.

הלסת העליונה

הלסת העליונה נקראת מקסילה, והמרכז שלה, חלל דמוי כיפה, יוצר את תקרת חלל הפה שהוא החיך. מעל הלסת העליונה, משני הצדדים, נמצאים שני חללים המכילים אוויר, אשר נקראים: מערות הלסת העליונה (הסינוס המקסילרי). למערות אלה תפקיד חשוב בגופנו. הן מסייעות בסילוק ההפרשות לכיוון האף. אחת המחלות השכיחות של הסינוס היא הסינוסיטיס – דלקת חריפה של רירית הסינוס, המאופיינת בכאבי ראש, כאבים מתחת לעיניים, חום והרגשה כללית רעה. לעיתים הכאבים בגלל הסינוסיטיס מדמים כאבי שיניים עליונות, וכאשר מתרפא אשר סובל מסינוסיטיס מגיע לרופא שיניים עם תלונה של כאב בשיניים עליונות, יש קודם כל לבדוק שמא מדובר בכאב לוואי של הסינוסיטיס עצמו ולא בבעיית שיניים. רצפת החלל שנקרא הסינוס נמצאת בסמיכות לשורשי השיניים הטוחנות העליונות, ולכן כאשר נעקרת שן טוחנת עליונה, עלולה רצפה זו להיסדק, והאדם יסבול מתופעות של סינוסיטיס.
כמו כן מערות הלסת העליונה מהוות מוקד אקוסטי. כאשר אנחנו מצוננים, לדוגמה, קולנו משתנה.

מהן הלסתות?

בפה שלנו ישנן שתי לסתות, ולהן שני תפקודים מרכזיים חשובים: להוות תמיכה ובסיס אחיזה לשיניים, וכן לעצב את המבנה והמראה של הפנים שלנו.
בשביל מה בעצם אנחנו צריכים את השיניים?
בפה קיימים מספר סוגים של שיניים, הנחלקים על-פי הפונקציונליות שלהם. ישנן שיניים חותכות – אלה הן ארבע השיניים הקדמיות – עליונות ותחתונות. אלה הן השיניים החדות ביותר בפה ומטרתן היא לחתוך את המזון שאנו לועסים. סוג נוסף של שיניים אשר נמצאות מאחורי החותכות הינן הניבים – ניב בכל צד למעלה ולמטה, ובסך הכל ארבעה ניבים. הניבים הם שיניים מחודדות וחזקות, אשר תפקידן הוא לקרוע את המזון. אחרי הניבים ממוקמות המלתעות – צמד שיניים בכל צד, ובסך הכל שמונה שיניים. תפקידן של המלתעות הינו קריעת המזון ומעיכתו. השיניים האחוריות ביותר הן הטוחנות. כשמן כן הוא, עליהן מוטל התפקיד לטחון את המזון, רגע לפני שהוא נכנס למערכת העיכול. ישנן שמונה שיניים טוחנות – שתיים מכל צד, ואם בוקעות גם שיני בינה, אז הן מתווספות למניין הטוחנות. בסך הכל ישנן 32 שיניים בפיו של המבוגר, כולל שיני הבינה, כאשר אצל ילדים בעלי שיני חלב יש רק 20.

מהו השורש?

השורש זהו החלק שמעגן את השן בתוך עצם הלסת. השורש מורכב בעיקר משינן, פרט לשכבה דקה שמכסה את פני השטח החיצוני של השורש שנקראת צמנטום. הרקמות אשר תומכות בשורשים נקראות הפריודונטיום. אותן רקמות כוללות את הליגמנט הפריודונטלי (הסיבים אשר מקשרים בין הצמנטום שמכסה את השורש לעצם), את החניכיים וכן את העצם שתומכת בשיניים.

חשוב מאוד לא להזניח את הטיפול בחניכיים, כיוון שדלקת בחניכיים עלולה להוביל לנסיגת חניכיים, דבר אשר מאפשר לחיידקים להתפשט לעבר העצם. כתוצאה מכך העצם נספגת (העצם מתמוססת ונעלמת), והשיניים מאבדות את התמיכה שלהן. הדבר הזה עלול להוביל לניידות השיניים ולאבדנן. למעשה, כיום זוהי הסיבה העיקרית לאבדן שיניים אצל מבוגרים.

עששת, המחלה החיידקית הנפוצה ביותר התוקפת את השיניים, אשר אינה מטופלת, עלולה לזהם את רקמת המוך ולגרום למות העצב שעובר במרכזה של השן. המוך הינה רקמה רכה המורכבת מכלי דם, סיבים, תאים ורקמת עצב. כאשר העששת חודרת ומגיעה עד לרקמת המוך, בדרך כלל מרגישים כאב. הכאב הזה יכול להיות ספונטני, או עלול להיות מורגש בזמן שתייה או אכילה של משקה או מזון חם, קר או מתוק. העצב וכלי הדם עוברים דרך תעלת השורש, ומתחברים אל מחזור הדם והעיצבוב של הלסת דרך פתח קטן בקצה השורש הנקרא אפקס. כאשר המוך חולה, יש צורך בסילוקו. תעלת השורש צריכה להיות מנוקה היטב כדי לא להשאיר שריד של רקמה רכה כלשהי. את החלל שנותר ממלאים בחומר מילוי. התהליך כולו נקרא סתימת שורש (ראה פרק בעמ' …).

מבנה השן

השן מורכבת משני חלקים עיקריים: הכותרת, שאותה אנו רואים, והשורש שאותו אין אנו רואים (במקרה הטוב…). הכותרת מחולקת לשכבות. השכבה החיצונית שעוטפת את כל הכותרת היא האמייל. האמייל הוא החומר הקשה ביותר בגוף. הוא אפילו קשה יותר מהעצמות. הסיבה לכך שהכותרת מצופה בחומר כה קשיח, היא הצורך לשמור על החומר הפנימי של השן. ללא ציפוי זה פנים השן היה נשחק כתוצאה מפעולת הלעיסה. כאשר חיידקי העששת מתקיפים את השן, האמייל הוא ה"קיר" הראשון שהם נתקלים בו.

השכבה שמתחת לאמייל היא השינן (דנטין). החומר הזה הרבה יותר רך מהאמייל, ולמעשה – הרבה יותר דומה בחוזקו לעצם. השינן מורכב ממיליוני צינוריות מיקרוסקופיות, אשר מובילות אל מוך השן – השכבה השלישית הפנימית ביותר שמרכיבה את השן. המוך, שהוא למעשה העצב שבתוך השן, הוא השכבה הרכה והפגיעה ביותר שקיימת בשן. השינן הוא החומר העיקרי שממלא את חלל השן, מהכותרת ועד השורש.

מהי השן?

השן היא איבר חי שמלווה את חיינו עוד מרחם אמנו. השן, כמו כל שאר האיברים בגופנו, מתפתחת בזמן ההיריון, אך את ההיכרות החזותית עימה אנחנו עורכים רק בגיל חצי שנה לערך (ראו איור). כשהילד כבר הולך לגן חובה או מתחיל את בית הספר, בוקעות בפיו השיניים הקבועות.

לפרטים וקביעת תור במרפאת המומחים של פרופ' מיזיריצקי צרו קשר באתר או התקשרו לטלפון 03-6449139 ונשמח לעמוד לרשותכם.